הזדהות משרד החינוך 
על בית הספר בעבר
(מתוך הספר: "שכונה צומחת בחולות נווה-חיים" ספור הקמת שכונת נווה-חיים בין השנים 1935-1948)
כאשר שכונת נווה-חיים קמה היו בה שמונה ילדים בגיל ביה"ס שלמדו בחדרה.
נושא החינוך הטריד את אנשי השכונה ובקיץ 1942 התקיימו ישיבות רבות של ועד השכונה לפתיחת שתי כיתות א'-ב' (ההחלטה לא הגיעה מיד!)
התושבים קיוו ששתי הכיתות יהוו יסוד לפתיחת בית חינוך עצמאי בשכונה, הן בגלל המספר ההולך וגדל של הילדים והן מסיבות בטיחותיות שכן הילדים הלכו לבית הספר בחדרה ברגל או ברכיבה על חמורים. חלק מהילדים נסעו בהסעות שלא תמיד היגיעו בזמן.
לאחר ויכוחים רבים ובעיות תקציב, לבסוף, בשנת 1944, הכיתות נפתחו (כיתות א'-ב').
בשנת 1945 אנו מוצאים כבר שתי כיתות ג' נוספות ובהן שלושה עשר תלמידים וכיתה ד' עם שבעה עשר תלמידים. לבית הספר הגיע מורה להתעמלות, שאול רפאלוביץ, שהעביר את השיעורים שלו בבית בוגר (מבנה הקיים עד היום במרכז נווה-חיים).
בשנה זו הוחלט לשבץ במערכת השעות שני מקצועות שלא נלמדו עד כה, דקדוק וריקמה.
למרות שאנשים עדיין פקפקו בחיוניותו של בית הספר המקומי, ביה"ס המשיך לפעול וההורים המשיכו להפגין מעורבות בתחום החינוך ובנעשה בבית-הספר.
בשנים הראשונות עד שנת 1947, למדו שני שנתונים בחדר אחד, בגלל חוסר מקום. בשנת 1947, כאשר מספר התלמידים הלך וגדל ועד השכונה פנה לסוכנות היהודית בבקשה לסייע בבנייה של צריף בן ארבעה חדרים, לפחות- אך הבקשה נדחתה.
לקראת שנת הלימודים תש"ח 1948, הועלתה הצעה לבנות כיתה נוספת ואף חדר מורים. לצורך הגשמת פרויקט זה, נערכה מגבית בין התושבים ונאספו תשעים לירות. הכנסה נוספת של חמישים לירות גויסה מהכנסות נשף שבועות. כל הסכומים הללו לא הספיקו ולכן בקשו מכל חבר לתרום תמורה של יום עבודה.
לבסוף, הודות לכל הכספים האלה, הצליח הוועד לתור את המחסור בכיתות לימוד, ולהוציא לפועל את התוכניות : ילדי כיתות א'-ד' ילמדו לבד ורק כיתות ב'-ג' ילמדו יחד.
לאחר פתיחת כיתות נוספות היו צריכים להעסיק מורים נוספים אך לא תמיד היה מספיק כסף לשלם להם היות ואת המשכורת קבלו מועד השכונה.
עם גידול האוכלוסייה הצעירה ובניית השכונות ושיכונים חדשים בסביבה, הוחלט על ידי העירייה לבנות בית ספר ממלכתי יסודי העומד ברשות עצמו ומאכלס , כמובן, את כל כיתות בית הספר היסודי עד בואה של הרפורמה בחינוך.
סימלית ומשמחת הייתה העובדה ששלוש המורות הראשונות בבית-הספר במתכונת החדשה והמלאה היו בנות למשפחות המייסדים- ורדה גרוס(אורנשטיין), שאולה הריס(פונט) ושולמית אוזן(פוסק).
תהליך בניית מערכת חינוך יסודי בשכונה לא הייתה קלה, בתחילה למדו הילדים בשני מרכזים נפרדים ונאלצו לעבור (לרוץ) בזמן ההפסקה ממרכז אחד לשני, וכמובן גם המורים/מורות . מידי שנה נוספה כיתה, ובשנת תשכ"ן (1966) חגג המחזור הראשון של תלמידים סיום כיתה ח' (ניסים לוי היה המנהל).
שאולה מספרת:
"זכות גדולה נפלה בחלקי להיות המורה-מחנכת שלוותה את התלמידים במשך שמונה שנים ולהגיע עמם לסיום המחזור הראשון בבית-הספר היסודי בשכונת נווה-חיים."
לפני טקס סיום המחזור, שנחגג ברוב עם, התכנסה נציגות של צוות המורים, ההנהלה, תלמידים, הורים, ועד השכונה ומחלקת החינוך של העירייה, לבחור שם הולם לבית הספר השכונתי שלנו. ניתנו הצעות שונות, ובדרך דמוקרטית נבחר ונקבע השם: בית ספר הממלכתי "ניצנים".
המנהלים בנווה-חיים בתקופת היות ביה"ס סניף בית חינוך: אליהו שמר(וילף) , דוד פליסקין, יקותיאל רדט.
המנהלים בביה"ס "ניצנים" : ניסים לוי, יהודית אריכא, שמואל ויסבלך, יפה וינקר, פרידה סוצקובר, אהובה אלמדו ורביד שטרנין.
מידי שנה מקבל בית הספר תנופה, בנייה חדשה, מגרש מקורה ועוד…
כיום מונה בית ספר "ניצנים" כ-600 תלמידים – כיתות א'-ו'.
רוצים להוסיף מידע? יש לכם תמונות של בית הספר בעבר?
נשמח לקבל מכם תגובות במייל ( nizanim6@walla.co.il ) שאותן נוסיף למידע זה .
